<h1>צידה לדרך מ"א כ"ה פ"ד</h1>
<h2>דף כז.</h2>
חייב אדם להפריש חלה מעיסתו וליתנה לכהן ואין בה שעור מן התורה אלא שלא יעשה מכל העיסה חלה. וחכמים נתנו בה שעור. ואין חיובה אלא בארץ דכתיב [במדבר ט"ו] באכלכם מלחם הארץ. [ו]כתיב [שם] ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה ומדרבנן נוהג אפי' בחוצה לארץ. בזמן שהיו בארץ לא היו מפרישין אלא חלה אחת ונאכלת לכהן. ובמקומות הקרובים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן. ועתה שאין טהרה בארץ אי אפשר לכהן לאכלה שם אלא נשרפת. בצרפת לא היו מפרישין אלא חלה לאור ובספרד נהגו להפריש שתים אחת לאור ואחת לכהן. אסור לבטלה כדי להאכילה לזר ואינה בטלה אלא במאה ואחת כתרומה מן התורה. כהן האוכלה יכול לאכול עם הזר על השלחן ולא נחוש שיאכל עמו. לא כל המינים חייבים בחלה אלא חמשת המינים בלבד והוא שיהיה בעיסה חמשת רבעים קמח שהם מ"ג ביצים וחומש ביצה. כל חמשת המינים שעירבן קמח מצטרפין. החטין מצטרפין אפי' כשדבקן עם הכוסמין [והכוסמין (ו)ועם כל אחד. והשעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטין. ושיפון מצטרף עם השעורים וכוסמים. ושבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמין ולא [עם] חטין ושיפון. אלו חמשת רבעים אפי' הסובין והשאור והמורסן כלם מצטרפין. במה דברים אמורים בשלא הפריש הסובין מתוכן אלא לש בלא ריקוד אבל אם ריקד הקמח והפריש סובין ומורסן וחזר ועירבו עמו אינו מצטרף. ומשערים אותם לפי התבואה אבל לא לפי הקמח. נתן שאור מעיסה שלא הורמה חלתה לתוך עיסה שהורמה חלתה והכל ממין אחד אם יש לו קמח או עיסה שלא ניטל ממנה (עיסה) [חלה] מפריש ממנה על זה (השעור) [השאור] לפי חשבון. כיצד אם הוא קב מפריש עליו אחד מכ"ד בקב או אם ירצה יביא רובע הקב מקמח ויערבנו עם זאת העיסה ויפריש ממנו ואם אין לו קמח [יפריש] אחד מכ"ד שבכל העיסה. וכן אם השאור של פטור והעיסה של חיוב כמו במוצאי הפסח שלוקחים מן הכנענים שאור ונותנים בעיסה יכול להפריש מעצמו. ומה שנוהגין ללוש עיסה אחרת חומרא יתירה היא. שתי עיסות שאין באחת מהם כשיעור אם נוגעת זו בזו מצטרפות. ובסל מצטרפות אפי' לאחר שנאפו. ואם יוצאת חוץ מן הסל צריך לכסותן במפה וכיוצא בה וחשוב כמו כלי לצרפן. אם יש בכל העיסה כשיעור ורוצה להפריש מזו על זו אין צריך לא צרוף כלי ולא נגיעה אלא כיון ששתיהם לפניו מפריש מזו על זו. אע"פ שיכול להפריש חלה אחר שיתערבו חמשה רבעי קמח מצותה לאחר שתגמר העיסה כולה. ואם התנה שתחול החלה על מה שיתערב אחר כך אין לחוש אם נשארו חמשת רבעים שלא נתערבו. ומנהג יפה ללמד לנשים שיתנו שתהיה חלה אף על מה שמתערב אחר כך לפי שדרך הוא כשעורכין הפת מוסיפין שם קמח. וצריך להזהר שלא לשרוף החלה עד שיערכו כל הפת כדי שיחול התנאי על הכל ואם לא הפריש מן העיסה יפריש מן הפת לאחר שנאפה. שיעור החלה לבעל הבית אחד מכ"ד בין שעשאה לעצמו או למכור ולנחתום אחת מארבעים ושמונה בין שעשאה למכור או לעצמו. בשעה שמפריש מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש חלה. ויש אומרים להפריש תרומה והכל עולה לדרך אחד הילכך אין לו לאדם להפריש תרומה והוא ערום. הגבל מפריש חלה בלא רשות אבל לא אחר שאינו גבל. אין חיוב חלה אלא בלחם שנאמר [במדבר ט"ו] באכלכם מלחם הארץ. לפיכך הסופגנין והדובשנין והאסקריטין שהם מטוגנין בשמן ודבש פטורין. עיסה שבלילתה רכה שטגנה בשמן ובשלה במים פטורה. אבל אם אפאה בתנור או במחבת בלא שמן והרתיח תחלה ואחר כך הדביק העיסה חייבת ואפילו הדביק ולבסוף הרתיח והוא שאין במחבת משקה. הכל הולך על דעת האדם. כיצד העושה עיסה שדעתו לעשותה סופגנין פטורה. גלגלה על דעת עיסה ונמלך לעשותה סופגנין חייבת. גלגלה על דעת סופגנין ונמלך שלא לעשותה אלא עיסה חייבת. וכן אם עשאה על מנת לבשלה ודעתו לאפות ממנה מעט אע"פ שאין במעט שיעור חלה מתחייבת כל העיסה. והמדקדקין כשהיו עושין עיסה כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן היו מצוים (לאכול) [לאפות] מעט וע"י כן נתחייבת בחלה ולא היה מברך עליה המוציא אחר שנתבשלה או (לטגנה) [נטגנה] וגם לא היה אוכל אותה בלא המוציא אלא היה מברך על פת אחר המוציא ומוציא אותה. עיסה רכה ששופתין על הכירה ומתפשטת ואין בכירה גומא שתתקבץ שם העיסה פטורה. וכן בצק שאופין אותו בשפוד ומושחין אותו בשמן או בביצים פטור. לחם שמייבשין לשמש לעשות בו כותח שאינו ערוך ועשוי כצורת לחם פטור ואם עשאו כצורת לחם חייב. חלט העיסה ברותחין בין שנתן הרותחין ע"ג קמח או שנתן הקמח ברותחין חייבת בין שאפאה בתנור או באלפס בלא משקין. עיסה שנלושה בביצים או ביין ושמן ודבש אם לא ערב שם מים היה מסופק לחכמי הדור אם חייבת בחלה לכן טוב לערב שם מים לחייבה חלה ודאית. עיסת כנעני פטורה אפילו לשה ישראל ושל ישראל חייבת אפילו לשה כנעני. עיסת השותפין חייבת בחלה ואם השותף כנעני צריך שיהיה בחלק ישראל חיוב חלה ואם לאו פטורה. עיסת בהמה חיה ועוף פטורה וכן עיסת כלבים בזמן שאין הרועים אוכלין ממנה פטורה ואפילו היא מסולת נקיה והוא שאינה עשויה בצורת לחם בקטוף ועירוך אבל אם עשויה בצורת לחם והיא מסלת נקיה אע"פ שאין הרועים אוכלים ממנה חייבת. הלוקח מן נחתום בחוצה לארץ צריך להפריש מן הספק ולא מבעל הבית. צונו על החלה. לשבח לזן ומפרנס כל העולם בחמלה. ולהללו במאכל תמידי סלה. נותן לחם בשר בלי מה. ואחר שבחרנו והרימנו מן האדמה. חלה תרימו.
